10 דברים שלא ידעתם על תותים
ועוד כמה דברים שכדאי לדעת על התותים
תות שדה – עשירים בנוגדי חימצון
כדאי לדעת כי תותי שדה מכילים 8 סוגים שונים של נוגדי חימצון. הם משופעים באנתוציאנינים (anthocyianin type 2) וב-Ellagitannins. מאחורי המילים הללו מסתתרים למעשה פיגמנטים המעניקים לתות השדה את צבעו האדום. אבל לא רק יופי יש בהם: חומרים אלו מהווים נוגדי חמצון יעילים ורבי עוצמה.
שפע של מחקרים שנערכו בארץ ובעולם, הוכיחו כי נוגדי החימצון הללו, המצויים בתות השדה, מפחיתים את הסיכון ללקות בסוגי סרטן שונים, במחלות לב, במחלות דלקתיות ועוד.
כידוע, נוגדי חימצון ידועים ביכולתם לצמצם במידה רבה את הנזק שנגרם באופן טבעי לתאי הגוף השונים, ואף מפחיתים במידה רבה את קצב התפתחותן של מוטציות באותם תאים.
תות שדה: אוצר של ויטמין C
כידוע, ויטמין C נחשב כרכיב חיוני בכל הקשור לבניית השלד ושרירי הגוף. ויטמין C טומן בחובו שמירה על כלי הדם וחיזוק המערכת החיסונית. הוא אף מסייע בספיגת ברזל בגוף.
ואיך כל זה קשור לתותים? ב-100 גרם של תות שדה מצויים כ-60 מיליגרם של ויטמין C. רק כדי להבין את העושר הזה, כדאי לדעת כי כוס מלאה בתותי שדה מכילה פי 1.4 מהכמות היומית (!) המומלצת של ויטמין C. ועדו מעניין לגלות כי יחסית למשקלו, תות השדה עשיר יותר בוויטמין C מאשר בפירות הדר שונים.
ההיסטוריה המקוצרת של התות
על פי עדויות קדומות רבות, מקורו של תות השדה בחצי הכדור הצפוני. למעשה, כבר בתקופת האבן, נהג האדם הקדמון לאכול תותי שדה, מזן המכונה כיום "תות פרא".
רק בימי פרס העתיקה, זכו התותים לגרסה מתורבתת. שם הם כונו בשם Toot Farangi.
מפרס הלכו והתפשטו זרעי התות אל עבר שאר יבשות העולם – בין אם אל המזרח הרחוק על דרך המשי, ובים אם מערבה, לכיוון אירופה.
כתבים בוטניים קודמים מספרים כי במרוצת המאה ה-18, תורבת זן חדש של תות – "תות הגינה" (Fragaria x Ananassa). זן זה התהדר בגודל מכובד יותר, והיה קל יותר לגדלו ולטפחו.
בסביבות שנת 1870, טופח לראשונה זן חדש, שהתבסס על תות הגינה. היה זה ה-Hudson. באותה מאה, זכה ענף גידול התותים לביקוש רב ולתחייה של ממש, במיוחד בארצות הברית, שם אף שימש לראשונה בהכנת גלידות וקינוחים מגוונים.
כיום, תותים גדלים במקומות רבים ומגוונים בעולם, בהם ארצות הברית, רוסיה, ספרד, טורקיה, יפן, פולין, מקסיקו, מצרים, מרוקו, איטליה, צרפת ועוד.